Free the Jewish Sabbath תשוחרר השבת

עברית לאחר האנגלית, למטה:  

I’ve had it up to here with balance. How balanced is it that Christians get public transportation on their day of rest, and Muslims get public transportation on their day of rest, but not me? What’s up with that? Don’t talk to me about balance, and please don’t talk to me about that vague concept that no one seems to be able to define, "character of the Jewish state" (of which there are no fewer than six instances in Procaccia’s piece). If I’m Jewish, and I spend my Saturdays riding the train to go shopping, then ergo, by virtue of my Jewishness, the surrounding state and day, are Jewish. It’s all Jewish, as long as Jews are doing it. We need to unclench our knuckles from the branch known as “preserving our Jewish character”; that branch is bowed so low by now, our feet are already touching the ground.

And if indeed I do ride and shop on Saturday, how, pray tell, does it affect those who choose not to? In case Procaccia hasn’t noticed, this isn’t 1948: We how have this thing called zoning: Retail establishments are for the most part no longer scattered amidst residences. And those located in the hearts of areas populated by Sabbath-observant Jews would not find it worth opening on Saturday in any case. Problem solved.

How is it affecting anyone, Orthodox or otherwise, if I’m at a mall or shopping center, which by definition are located so far from residences that no one in the latter could possibly be aware of it (as long as they turn off those blasted shopper announcement loops, a blessing for us all)?

Similarly, public transportation routes could easily be altered on Saturdays to bypass all residential districts. We’d have to walk further to reach main arteries, but it’s certainly better than being held prisoners to an absurd system that runs according to some so-called “consensus” or “status quo”. Who decided that a bus departing Eilat at 11 a.m. on Saturday is less disruptive to the Sabbath karma than one departing Jerusalem at the same time? I’m certain a route could be found for the latter that would disturb no one.

The present situation also favors car travel, which in turn favors those with money. Gas stations and battery changing stations are automated, so that no staff need be hired; whereas we who depend on public transportation still need train conductors and bus drivers. But if these personnel were offered time and a half, I’m betting there’d be no shortage of applicants, non-Jews and Jews alike, for those positions. And in the future, once these are phased out in favor of automation, then what will the excuse be? That trains, buses, and self-checkout lanes “offend Orthodox sensitivities”? Where do Orthodox sensitivities stop, and mine begin?

This country’s character doesn’t need preserving, it needs just the opposite: It needs opening up to the 21^st-century reality. Public transportation on Saturdays would “open up” this country more than any single amenity. It would grease the wheels of both tourism and immigration, not to mention the economy at large. And transactions carried out on Saturdays affect no one except those engaged therein. So don’t give me warmed-over platitudes about balance, compromise, and national character. Give me a way to get from my residence to those of my friends in other communities, seven days a week. I promise to conduct myself as befits a Jew and make no noise while doing so. Can the Orthodox promise the same?

הדיבורים על איזון [לא הצלחתי למצוא את המאמר בעברית] כבר עלו לי על העצבים. איזה מין איזון הוא זה שהנוצרים נהנים מתחבורה ציבורית ביום המנוחה שלהם, והמוסלמים נהנים מתחבורה ציבורית ביום המנוחה שלהם, אבל אני לא? מה הקטע פה? אל תדברו איתי על איזון, ואל תדברו איתי על אותו מונח מעורפל, שלא נראה כי יש בכלל מישהו המסוגל להגדירו, הקרוי "צביון המדינה היהודית" (והמוזכר לא פחות משש פעמים במאמר של פרוקצ'יה).

 אם אני יהודיה ואני מבלה את השבת שלי בנסיעה ברכבת כדי לערוך קניות, אזי מן הסתם מעצם יהדותי, כך גם האווירה והיום הסובבים אותי הם יהודים. כל דבר הוא יהודי כל זמן שיהודים עושים אותו. אנו צריכים לחלץ את פרקי אצבעותינו מהענף הידוע כ"שימור הצביון היהודי"; הענף הזה כבר כל כך כפוף עד שכפות רגלינו כבר נוגעות בקרקע.

ואם אמנם אני נוסעת ועורכת קניות בשבת, כיצד משפיע הדבר, מי זה יאמר לי ומי יספר, על אלו הבוחרים שלא לעשות זאת? לתשומת ליבה של פרוקצ'יה, השנה אינה 1948: יש לנו כיום מה שנקרא איזרור. מוסדות הסחר הקמעונאי ברובם אינם מפוזרים עוד בקרב איזורי המגורים. ואילו לאלו הממוקמים בלב האזורים המאוכלסים ביהודים שומרי שבת ממילא לא כדאי לפתוח בשבת, כך שהבעיה נפתרה.

כיצד יושפע מישהו, דתי או לא דתי, אם אני נמצאת בקניון או במרכז קניות, שמעצם הגדרתם מצויים הרחק מאיזורי המגורים, כך שאף אחד באותם איזורים לא יכול להיות אפילו מודע לכך (בתנאי שיכבו את אותן הודעות קוליות ארורות ובלתי-פוסקות לקונים, מה שכולנו נקדם בברכה)?

כמו כן ניתן בקלות לשנות את מסלולי התחבורה הציבורית בשבת כך שיעקפו את כל איזורי המגורים. ניאלץ ללכת יותר רחוק על מנת להגיע לכבישים הראשיים, אך זה בוודאי יותר טוב מלהיות שבויים במערכת אבסורדית המנוהלת על פי מה שקרוי "קונצנזוס" או "סטאטוס קוו". מי החליט שאוטובוס היוצא מאילת בשבת ב-11 לפנה"צ מפריע פחות לקארמה של השבת מעמיתו היוצא מירושליים באותו זמן? אני סמוכה ובטוחה כי ניתן למצוא מסלול לאוטובוס מירושליים שלא יפריע לאף אחד.

המצב הקיים גם מפלה לטובה את הנסיעה במכונית, מה שבעצם מפלה לטובה את אלו שיש להם כסף. תחנות דלק ותחנות להחלפת מצברים הן אוטומאטיות, כך שאין צורך להעסיק עובדים; ואילו אנו, התלויים בתחבורה הציורית, עדיין זקוקים לכרטיסנים ברכבת ולנהגי אוטובוס. אולם אם יציעו לעובדים אלו שכר של 150%בשבת, אני מוכנה להתערב שלא יהיה מחסור במבקשי עבודה למשרות אלו, יהודים ולא-יהודים. ובעתיד, כאשר גם המשרות הללו יעברו שלב לאוטומיזציה, מה יהיה התירוץ אז? הרכבות, האוטובוסים וקופות השירות העצמי בחנויות "פוגעות ברגישויות של הדתיים"? היכן מסתיימות הרגישויות של הדתיים ומתחילות אלו שלי?

צביונה של הארץ אינו זקוק לשימור, אלא להיפך: הוא זקוק להיפתח למציאות של המאה ה-21. תחבורה ציבורית בשבת "תפתח" את הארץ יותר מכל אמצעי-נוחות אחר. היא תשמן את גלגלי התיירות והעלייה, שלא לדבר על הקהילה בכללה. ופעילות המתרחשת בשבת אינה משפיעה על שום אדם למעט אלו העוסקים בה. אז אל תתנו לי אמירות נדושות ושחוקות על איזון, פשרה וצביון לאומי. תנו לי אפשרות להגיע ממקום מגורי למגוריהם של חברים ביישובים אחרים בכל שבעת ימי השבוע. אני מבטיחה להתנהג כראוי וכיאה ליהודיה ולא לעשות רעש תוך כדי כך. האם יכולים גם הדתיים להבטיח אותו דבר?

תורגם בנדיבות עמי ארגמן