עברית מופיעה למטה
It is with a heavy heart that I read Rabbi Julie Schonfeld’s plea, Israel, don’t forget the majority of Jews, precisely because for a while now, even before the last elections, but certainly since, it’s been fair to say that those in power here simply do not give a you-know-what about the very majority that Rabbi Schonfeld represents.
That’s right: If push came to shove, our
current leadership would forfeit its relationship with non-Orthodox Jewry in
favor of the Orthodox, who -- with a few Beinart-like exceptions -- it can count
on to support its policies unconditionally. After all, they don’t even consider
half of you to even be Jewish, and the half that are Jewish they have no use
for: Not only do its ranks refuse to support Israel blindly, and rightly
criticize it (otherwise known as “hang out our dirty laundry for the goyim
to see”), but they’re not voting with their feet, i.e., donating millions to our
leaders’ pet enterprise – the settlements – and they’re certainly not making aliya.
Unfortunately, our leadership couldn’t care
less about your outrage at the cancelled bar mitzvah in Rehovot, or “Rabbi”
Rabinowitz’s tyranny over the Kotel, or the treatment of non-Orthodox converts
or immigrants who seek a marriage license.
Also unfortunately, I don’t have an answer. A
non-Orthodox boycott of Israel? Our leadership would be only too happy not to
have to deal with you any longer; you’d be playing straight into their hands.
Even withholding donations wouldn’t make them blink; no worries: They’ve got
the likes of Sheldon Adelson and Irving Moscowitz on their team.
The only fix I can come up with is a massive
influx of non-Orthodox Jews into our population, which doesn’t look promising.
One thing I do know is that editorials – written in English – warning our
leadership that they are antagonizing you, isn’t having the desired effect. I’m
both afraid and deeply sorry.
למי אכפת אם ישראל פוגעת ברוב היהודים?
בלב כבד אני קוראת את תחינתה של הרבה ג'ולי שונפלד, הקוראת לישראל לא לשכוח את רוב היהודים,
בדיוק מכיוון שמזה זמן כבר, אפילו לפני הבחירות האחרונות אך בעיקר לאחריהן, ניתן
לומר בכנות שגורמי השלטון כיום פשוט לא שמים קצוץ על אותו רוב שאותו הרבה שונפלד
מייצגת.
אכן כן: אם תועמד בפני הברירה, תוותר ההנהגה הנוכחית שלנו על יחסיה עם היהדות
הלא-אורתודוקסית לטובת האורתודוסים שעליהם – למעט יוצאים-מן-הכלל בודדים דוגמת ביינרט – היא יכולה לסמוך שייתמכו במדיניותה ללא סייגים.
שהרי אין המנהיגים הנ"ל מחשיבים מחצית מכם כיהודים, ובמחצית השניה, שהם כן
יהודים, אין להם צורך: לא רק שהיהודים הללו מסרבים לתמוך בישראל באופן עיוור, ובצדק
אפילו מותחים עליה ביקורת (מה שנקרא בחוגים מסויימים "לתלות את הכביסה
המלוכלכת מול פני הגויים"), אלא שהם גם אינם "מצביעים ברגליהם", כלומר,
לא תורמים מליונים להתנחלויות האהובות על מנהיגינו, ובהחלט לא עולים לישראל.
למרבה הצער, זעמכם על טקס הבר-מצווה שבוטל ברחובות, או על רודנותו של "רב
הכותל" רבינוביץ, או על היחס למי שעברו גיור לא-אותודוקסי ולמהגרים המגישים
בקשות לתעודת נישואים, אינו מטריד כהוא-זה את מנוחתם של מנהיגינו.
יתרה מכך, לצערי, אין לי שום עצה עבורכם מה לעשות. שהלא-אורתוקסים יטילו חרם
על ישראל? ההנהגה שלנו רק תשמח אם לא תצטרך להתעסק אתכם יותר; כך רק תשחקו ישר
לידיהם. גם עצירת תרומותיכם לא תגרום להם למצמץ: עם שלדון אדלסון, אירווינג
מוסקוביץ ודומיהם בקבוצה שלהם, אין להם מה לדאוג.
הפיתרון היחידי העולה על דעתי, קרי השתלבות המונית של לא-אורתודוקסים
באוכלוסיה שלנו, לא סביר שיתרחש. לדאבוני חוששני כי מה שאני כן יודעת הוא שמאמרים
באנגלית, המזהירים את מנהיגינו מפני פגיעה בכם, אינם מסוגלים
ליצור את ההשפעה המקווה.
תרגם באדיבות: עמי ארגמן
